תוצאות קצרות וארוכות טווח של מטופלים עם סרטן פעיל המתייצגים עם תסמונת כלילית חריפה

מחקר שפרסמנו בכתב העת Clinical Research in Cardiology שופך אור על האופן שבו סרטן פעיל משפיע על החלמתו של מטופל לאחר אירוע לבבי- "תסמונת כלילית חריפה" (Acute Coronary Syndrome).

מה מצא המחקר?

במחקר ניתחנו נתונים מהרישום הלאומי לאירועים לבביים (ACSIS) ומצאנו כי למטופלים עם סרטן פעיל שחווים אירוע לבבי יש מאפיינים יחודיים:

• סיכון תמותה גבוה יותר: מטופלים עם סרטן פעיל נמצאו בסיכון גבוה פי שלושה כמעט למות בתוך שנה לאחר אירוע לבבי, בהשוואה למטופלים ללא סרטן.

• עבור אלו שחוו את הסוג החמור יותר של התקף לב (המכונה STEMI), הסיכון למוות בתוך שנה היה גבוה פי חמישה.

• חולי הסרטן במחקר היו בדרך כלל מבוגרים יותר ונטו לסבול מבעיות בריאותיות נוספות, כגון יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית ואנמיה.

אתגרים בטיפול

במחקר ראינו כי חולי סרטן נטו לקבל פחות טיפולים פולשניים סטנדרטיים, כגון צנתור לב, במהלך שהותם בבית החולים. שיערנו כי הדבר עשוי לנבוע מחששות לגבי מצבם הכללי, הפרעות בספירות הדם (המגבירות סיכוני דימום) או הפרוגנוזה של מחלת הסרטן שלהם.

עם זאת, הנתונים שלנו מצביעים על כך שלמטופלים שכן עברו צינתור במהלך האשפוז היה סיכון נמוך משמעותית למוות בטווח של שנה אחת. חשוב לזכור כי ייתכן שמלכתחילה המטופלים הללו היו במצב כללי טוב יותר ביחס לאלו אצלם הוחלט להמנע מהתערבות פולשנית ("טיפול שמרני").

גישה מותאמת אישית לטיפול

המסר החשוב ביותר הוא שסרטן לא צריך למנוע באופן אוטומטי מאדם לקבל טיפול לבבי התערבותי מיטבי.

הקווים המנחים ברפואה המודרנית מציעים שהחלטות טיפוליות צריכות להיות מותאמות אישית, תוך התמקדות ב:

• המצב הקליני הכללי ורמת השבריריות של המטופל.

• סוג האירוע הלבבי הספציפי והפרוגנוזה של מחלת הסרטן.

• תיאום הדוק בין אונקולוגים לקרדיולוגים (קרדיו-אונקולוגיה).

https://link.springer.com/article/10.1007/s00392-024-02438-x